השיאצו הוא טיפול במגע שמקורו ביפן. ‘שי- אצו’ - משמעו ביפנית, לחץ אצבע. כמו יתר אומנויות הריפוי שמקורן במזרח, השיאצו פועל ברמת הצ'י - אנרגיית החיים. אנרגיה זו היא הכוח הזורם בכל, ואחראי על פעולה תקינה של כל מערכות הגוף.

האבחנה והטיפול נעשים מהתבוננות רחבה על האדם ומתייחסים אל הרובד הפיסי, הרגשי והמנטלי, מתוך התפיסה כי קיימת השפעה הדדית בין כל אלו על האופן בו אדם חווה את גופו ואת חייו.  התפיסה היא שלגוף שלנו יש פוטנציאל לריפוי עצמי.

מטרת הטיפול לעזור לכווננן, לאפשר זרימה חלקה של אנרגיה (צ’י) העוברת במרידיאנים ועל ידי כך לעודד תנועה של ריפוי בגוף - שיפור התפקוד של איברים פנימיים, הקלה על כאבים וסטרס, ואיזון רגשי והרגעה. הטיפול כולל מגע עמוק והנעת מפרקים. הוא נעשה בלבוש מלא וללא שמנים.  

"אם אין אנו יודעים למעשה מה אנו עושים, אזי אין כלל אפשרות שנעשה מה שאנו רוצים"
(פלדנקרייז, "הנסתר שבגלוי")
‍
לפני הכל, פלדנקרייז שם לעצמו כמטרה, לשפר את האופן בו אנו חיים את חיינו על כל ההיבטים שלהם, ולא רק בהקשר הגופני. הוא מאתגר את התפיסה התרבותית המקדשת הישגיות, תחרותיות, ומכוונת את האדם להתאים עצמו לצרכי החברה או במילים אחרות, להתאים עצמו למודל חיצוני של מהו ה'טוב' וה'נכון'.

פלדנקרייז עוסק במודעות דרך תנועה, שהיא בעיניו הכלי המשמעותי ביותר ללמוד את עצמינו. לתפיסתו, אי נוחות וכאבים שאנו חווים, קשורים במידה רבה בדפוסי תנועה מאומצים ולא מודעים שסיגלנו לעצמינו לאורך החיים.

שיעורי הפלדנקרייז, הם שיעורי תנועה העוסקים בחיפוש וגילוי דרך תנועה עדינה. במהלך השיעור, התלמידים לומדים לשכלל את התנועה של גופם דרך הקשבה לאופן בו הם נעים, וחיפוש נתיבי תנועה שעוברים דרך פחות מאמץ וכאב. אין ניסיון לתקן את האדם על פי מודל חיצוני של יציבה ותנועה 'אידיאלית', אלא לבחון איך כל אדם יכול להשתמש בייחודיות גופו בצורה אופטימלית.

שינוי בדפוסי תנועה שהתרגלנו אליהם, ולמידה של אפשרויות תנועה חדשות, מעודד יצירתיות ומזמין שינוי בדפוסי המחשבה והרגש.